אבל זה רק עוד שלושה שקלים
- גדי
- Nov 3, 2017
- 2 min read
את הצעקות של עמית ברחבי הקניון שמעו היטב כולם, איזה הורים (קמצנים), נותנים לילדה לצרוח ולבכות בגלל 3 ש"ח? (הרי מי זוכר את המתנה שנקנתה חמש דקות לפני כן...)
תכל'ס אנחנו עשירים במונחים תאילנדים (במונחי שוק תאילנדי, אם נדייק) , זה כיף להסתובב עם אלפי באהט בארנק, אבל בטיול ארוך ההסתכלות היא אחרת.
במשך שנים ניהלתי תקציב יומי של חברות גדולות עם מעקב הדוק על הוצאות/הכנסות, אבל בחיים הפרטיים - חבל על הזמן - הסנדלר הולך יחף כמו שאומר הפתגם...
אבל הפעם, המשימה חשובה - יש תקציב מוגבל (אין עוד משאבים זמינים), ניצול נכון ומחושב של הכסף יאפשר שהות ארוכה ומימוש חוויות ייחודיות, אז החלטתנו לנהל תקציב יומי.
זה די פשוט לשחרר את הכסף. הכל נמצא במרחק של שקלים בודדים, אבל ככה לא נגיע רחוק.
אותה נסיעה בטוק-טוק יכולה לעלות 700 באהט ויכולה גם לעלות רק 250 באהט! איך זה אתם שואלים??
אנחנו נתפסים בעיני המקומיים כ"ארנקים מהלכים", ולכן המחירים בהתאם, "שיטת מצליח" שולטת פה.
אני מסכים שלפעמים העניין יוצא משליטה הגיונית, יצא כבר שהלכנו חתיכת מרחק בגלל מיקוח על מחירים, ויתרנו על קניות בגלל 30-50 באהט (רחמנא לצלן - 3-5 ש"ח).
כשהכנו את התקציב לטיול הבטחנו הבטחות (לעצמנו), דיברנו והסברנו הכל לילדינו (ולעצמנו), ואפילו רשמנו אקסל מפורט...
אבל תכנונים ואקסל זה נחמד. המציאות היא מעט אחרת: להסיע משפחה של שש נפשות בטוק-טוק/רכבת/אוטובוסים זאת אופרציה שלפעמים מסתבכת ומתעכבת.
אותו הסיפור בנושא האוכל, האוכל כאן מגוון וטעים. מסעדות מקומיות יש המון ובמחירים מגוחכים, מנגד יש מסעדות "מערביות" שמציעות לילדים את מה שהם מכירים.
יש פה קינוחים מפנקים והילדים (וגם אנחנו חוגגים) עוברים ממילקשייק לגלידה לקוקוס ואננס... וזה, באמת רק כמה שקלים, אבל בניהול התקציב בסוף היום זה כבר מצטבר.
טוב, נושא התקציב עוד ילווה אותנו.
אנחנו מאד נהנים בבנקוק. מנסים להאט את הקצב אבל מוצאים את עצמנו מסיימים ימים ארוכים ומעייפים כי בסוף חבל לא לראות את המקדש, שוק הלילה, קניון...
בחשיבה אנחנו עדיין בנוהל טיול רגיל שבו הזמן דוחק ויש לסמן וי על כל מיני מקומות. אולי במקום הבא נצליח...
"ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים" - אני אוהב ללכת, את זה כולם כבר יודעים, אבל כאן? המרחקים כלל לא מסתדרים לי. בין מקום למקום הקילומטרים כאילו התארכו להם.
חם, מזיעים והילדים כבר מתעלפים. אז מה ניתן לעשות? רכבת/מונית? הכל סבבה (מוניות לא ששות לעצור לנו... אנטישמים? אז מה אם אנחנו שישה )
טוק-טוק זה אחלה פיתרון. נהג אופנוע (לרוב צעיר בשנות העשרים לחייו) שמסכים להסיע 6 אנשים שדחוסים במקום שמיועד ל 2-3 נוסעים.
אבל זה עוד מילא. רשיון נהיגה? לא בטוח שנהגי הטוק-טוק עוברים טסט, כמות עבירות התנועה בנסיעה אחת היא מטורפת ובכלל קווי עצירה, רמזורים, נתיבים נגדיים כל אלה רק אופציה. אני חושב שכל נסיעה בטוק-טוק משולה למשחק וידאו ממש כמו שהיו כשהיינו ילדים: סע מהר ככל הניתן, צפצף בטירוף, והכי חשוב לא לעצור בשום שלב...
פשוט חוויה מעניינת, מרתקת, מפחידה ומסוכנת (מחק את המיותר)...
ממשיכים לגלות מה יוליד יום...
Comments