בנגקוק - צ'אנג מאי

chetritontheway
Nov 5, 2017
3 min read

נתחיל בשיר שכתבה עמית הבוקר:

"לתאילנד טסנו,

במכונית גדולה ומפוארת נסענו,

למלון עם שלוש מיטות קומותיים הגענו,

שלושה ימים שם ישנו.

לספא הלכו הבנות הגדולות (אמא ואריאל)

ואנחנו הלכנו עם אבא לקניות.

ראינו טוסטוסים עשויים מפחיות,

שאותם אני רוצה לקנות.

הטוק-טוק נוסע מהר בפקקים,

הוא חושב שהוא טס בשחקים.

לכל המשפחה היה צפוף וחם,

ורק אני שכבתי על כולם.

בשוק אוכלים ג'וקים וחרקים,

ופיצה עם עקרבים זה לא טעים.

עזבנו את בנקוק, זה עצוב,

אך אנחנו עוד נשוב."

עמית שטרית 05/11/2017

נפרדנו מצפירות המכוניות ורעשי אגזוזי האופנועים, מדרגות ומעליות, מעברי חציה וכמעט תאונות...

בנגקוק היתה נעימה לנו באופן מסויים, אולי הידיעה שלעיר יש חוקים דיי פשוטים להבנה גם לאורחים לרגע, היא שעשתה את ההבדל.

לא הספקנו לראות הכל בבנגקוק, זה בטוח, אבל יהיו לנו עוד הזדמנויות בעתיד לבקר בה ולהספיק עוד חלקים ואתרים בתוכה.

התמזל מזלנו והספקנו להשתתף בחג מקומי גם בבנגקוק וגם בצ'אנג מאי ולהפתעתנו, למרות שמדובר באותו החג, נוכחנו לגלות שזה כמעט חג שונה.

"לוי קרטונג" (לוי = אור, קרטונג = צף) כשמו כן הוא, השטת תשורה/מנחה לרוב מעלי בננה במקור מים - נחל/ים.

בבנגקוק הלכנו לבקר במקום מקומי בהמלצת בעלת המלון, הפארק הכיל אלפי אנשים, מאות דוכנים קטנים שמכרו את תשורות הפרחים מסוגים שונים.

היה מעניין לראות את המקומיים ואיך הם מתייחסים לחג, ברצינות ובאמונה שלמה.

השתתפנו ובקשנו כל אחד את משאלת ליבו (בריאות, ממתקים, הצלחה בטיול, קראטה, חופש...).

אור טוען שעדיף לשים פתק בכותל, ככה ניתן לרשום ביתר פירוט את הבקשה ואין חשש שהתשורה תטבע במים...

בצ'אנג מאי הרגשנו את החג בצורה אחרת, ראשית האווירה שונה לגמרי, יש רוגע ושלווה וקצב ההליכה איטי יותר.

הקישוטים וההשקעה ניכרים בכל עבר, בין המקדשים והנרות ישנם נזירים שמסתובבים ומברכים ויש מוזיקה רגועה ברקע מסביב.

בצ'אנג מאי הוסיפו שכלול קטן - נרות מעופפים.

תשמעו, זה מסוכן, הרי לא כולם מקצוענים ולעיתים הנר הבוער לא מצליח להתרומם, ומה שלא עולה, פשוט נופל ארצה...

אז כמובן שקנינו אחד (עצירה מתודית - קנינו ב 80 באהט ועשרה מ' אחרי כן ראינו ב 25 באהט אבל לא משנה...).

החזקנו כולנו את הנר ושחררנו אותו יחד לאויר תוך כדי בקשת משאלה אחת משותפת, הנר שלנו כמובן עף גבוה אל-על (קנינו את זה שעולה ביוקר...).

לא קשה להבין שבכל אירוע שיש בתאילנד יש שוק לילה שנפתח מיד בסמוך, אז גם אתמול בחג וגם במוצ"ש ובראשון ובכלל יש שוק לילה בצ'אנג מאי.

בשוק לילה מעבר לכל התיקים, חולצות, שעונים, חגורות, מסאג'ים, ממתקים ומשחקי ילדים, יש גם אוכל. והרבה אוכל בעיקר אוכל מקומי (שאין לנו מושג איך וממה הוא עשוי).

ולכן אנחנו עובדים לפי מראה עיניים ומסמנים בתנועות ידיים - (זה נקרא קורדינצית עין-יד), לרוב זה עובד...

לא ניתן להסביר מה יש במנות אבל אומר לכם שזה טעים, והילדים טועמים (רובם יותר ואחד ממש פחות). אנחנו החלטנו לפרגן לכל מנה (לא אוכלים בכח אבל מפרגנים ביס אחד). עמית הבינה את הפרנציפ של הצ'ופ-סטיק, אריאל הבינה את הרעיון של השייקים...

מה שכן, מנה טובה עולה בהגזמה 40-50 באהט (4-5 שקלים) אז שיתפנקו...

כל זה לא מנע מאיתנו לאכול מקדונלדס' בפתח העליה למטוס (מי האמין שלא יתנו להעלות ארוחות לטיסה...)

אנקדוטה אחרונה:

מהרגע שהגענו לתאילנד, אני בטוח שצריך לעשות בדיקות שמיעה לילדים.

מדהים כמה רעש והמולה ארבעה ילדים (זה לא שאנחנו ממנזר השתקנים) מייצרים. הרעש מצליח לגבור על כל רעש אחר.

בבנגקוק - טוק-טוקים, מוניות, מסעדות, קניונים, שוק לילה, פשוט בכל מקום שומעים אותם, מזל שבמלון הבינו ונתנו לנו קומה אחרונה (נגה - מזל?! 4 קומות ברגל...).

כשהגענו לצ'אנג מאי הבנתי שהרעש פה כמעט כמו רעש בספריה לעומת בנגקוק ולכן הראתי לילדים שיש בגסטהאוס שלטים לגבי שמירה על השקט...

אבל היום נרגעתי, במקרה שמענו משפחה ישראלית שהגיעה לגסטהאוס והאמא נוזפת בילדים: "שששש, כמה רעש אתם עושים... שששש".

אז זה לא רק אנחנו... "צרת רבים" (ואל תמשיכו את הפתגם), שבוע טוב לכולם.