לימודים, אטרקציות ומה שבינהם
- גדי
- Nov 10, 2017
- 3 min read
הבטחנו שנלמד (הילדים לא הבטיחו ללמוד...).
הדפסנו דפים ואפילו הבאנו מזוודה מיוחדת מלאה בספרי לימוד.
אז התארגנו, אספנו את כל הסבלנות שיש והתיישבנו.
והאמת, הופתענו, גם אנחנו וגם הילדים.
משהו בריחוק, בשקט של הגסטהאוס ואולי אפילו בכך שרק ישבנו עם הילדים, עשה את השינוי.
כל ילד ישב ולמד מקצוע אחד (מתמטיקה, לשון, עברית ומדעים) וההספק היה מדהים.
ראינו סרטים על חייו של יצחק רבין כחלק משיעור עברית,
שוחחנו על דמוקרטיה וחופש הביטוי (הילדים התעניינו לדעת מה יש כרגע בתאילנד... צריך לבדוק)
נזכרנו איך פותרים מערכות אי שיוויונים (נושא שהדחקתי מאז התיכון)...
שמיים כחולים וציפורים מצייצות... ממש פרסומת של משרד החינוך...
אז זהו, שזה החזיק שעתיים גג (וגם בהם היו בקשות להפסקה).
כמעט ושכחנו לציין שאריאל (ואנוכי) נשארה ערה ועברה בשעה שתיים לפנות בוקר שעון תאילנד שיעור אינטרנטי במתימטיקה עם מדריכה מפרויקט נחשון. זה דבר שאם היו מספרים לי שיקרה ועוד לאריאל, יש מצב שהייתי שואל איפה המצלמה הנסתרת.
אבל לאט לאט, בצעדים קטנים נכבוש את ההר (ונגמור 700 תרגילים ודפי עזר בלשון).
החלטנו שזה הזמן להוציא מעט אנרגיה - ואין כמו איגרוף תאילנדי להוצאת עצבים.
(ככה זה אצלנו, ממנוחה מוחלטת לאימון כושר מטורף...)
אריאל הודיעה חגיגית שאצלה זה עובד אחרת, מיטה + Wifi חופשי והיא מסודרת. במילים אחרות, תהנו לכם...
אז יצאתי עם אור, עומר ועמית לאימון ראשון (אם אתם כבר שואלים, נגה קיבלה פטור חלקי - כוננות לפי קריאה).
יש לפעמים דברים שבאים בול בזמן.
הילדים לא נחו לדקה במשך שעתיים, באמת קרעו אותם: הם רצו, עשו שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ואין ספור מכות לשק אגרוף, תרגלו תנועות בסיסיות, למדו איך אומרים מרפק, ברך, בעיטה באנגלית תאילנדית (עכשיו איך ניתן לתקן את המבטא??)
אני חייב להדגיש ששימשתי כמתורגמן וצלם למופת עד שפיצלו את האימון של הקטנים ופה כבר הייתי חייב להזעיק את נגה...
אור השתלט על העניין די מהר (הרי זה מזכיר קראטה), והתקדם עם המאמן האישי שלו לשלבים מתקדמים יותר.
עומר החליט להתמסר ועשה כל מה שאמרו לו, התאמץ הזיע והאדים, והפלא ופלא מצא את עצמו נהנה מאד.
עמית התחילה לרוץ במרץ, באחד הרגעים העמידו אותם מול מראה ללמוד תנועות, פה המאמן איבד אותה...
לאחר שעתיים הילדים ביקשו שיעור נוסף, ברור שנרשמנו לעוד אחד. (בחישוב של זמן מסך לעומת שעתיים אימון, כנראה שנרשום אותם לעוד אימונים...)
עוד דרך להוציא אנרגיה - פשוט הליכה לשוק לילה. מפתיע נכון, עכשיו פה יש טריק!
הקצבנו לכל ילד תקציב חודשי לדמי כיס לטובת "קניות בשווקי הלילה". לא מדובר במליונים, בסך הכל 600 באהט לכל ילד (60 ש"ח), אבל כאן זה שווה הרבה.
אנו יודעים שהילדים שונים בהרבה דברים (לפעמים אנו מתפלאים איך אותו מטען גנטי יצא כל כך שונה), ובהתנהלות עם תקציב ממש רואים הבדל.
הגדולה יכולה לקנות את כל השוק אם זה לא מהכסף שלה, אבל בשניה שמדובר בהוצאה מהתקציב שלה, היא יותר קשה ממר קראב (בוב ספוג, מכירים?).
הבנים יותר משוחררים בתקציב אבל בודקים את כל השוק לפני שקונים (כל שוק פה קילומטרים של דוכנים).
ולגבי הקטנה, פה יש לנו עסק עם סוחרת ממולחת. הרי הגדרתם שביגוד, אוכל, לינה, תחבורה לא נמצאים במסגרת התקציב האישי- אז גם חולצה מודפסת לא יורדת מהתקציב שלה...
אנחנו בשלב שכל אחד מוצא את מקומו בתא המשפחתי. בין הילדים יש חיכוכים, צעקות, מריבות על כל דבר. אבל זה בסדר, אנחנו כבר יודעים שחיי היומיום ממשיכים גם בחו"ל.
אנחנו כהורים גם לומדים לשים לב לניואנסים שבהתחלה נפלנו בהם:
צורת ההשכמה, שעת ההשכמה, מי ישן ליד מי, מי יושב ליד מי, מי לחץ על הכפתור, מי פתח את הדלת וכד' (הבנתם את הרעיון)
ואולי הכי חשוב, מדד הרעב:
מי אכל ומה, מי רעב ומתי אוכלים שוב (גם אם אנחנו לא רעבים עכשיו),
מה גם שמחזורי הרעב של המתבגרים שונים לחלוטין מזמני הרעב של הקטנים.
לצערנו למדנו על בשרנו ששווה לעצור ולאכול כל שעתיים שלוש!
כי לפי חוקי מרפי כשהילדים יהיו רעבים רוב הסיכויים שלא תהיה מסעדה בסביבה.
בתאילנד אין בעיה של אוכל (אולי רק של מידת החריפות) אבל גם אין בעיה של קינוחים ושייקים אז אם לא נערכים כראוי הילדים זוללים מתוקים...
עכשיו שישי בערב, הילדים רואים דרדסים בטלוויזיה, אסיים כאן ואלך להיות איתם הרי בשביל זה הגענו לכאן...
Comments