מסמנים וי גדול על צ'אנג מאי

הבטחנו להאט את הקצב, לקחת אוויר, להנות מהרגע. אחלה ממש מצויין, אז הבטחנו ואפילו רצינו.

מה יצא בסוף? מצאנו את עצמנו מממשים אטרקציות כל יום,

בודקים רשימות של Must Do in Chiang Mai וחושבים מה נעשה מחר ומה לא נספיק.

מכירים את השיר "עשיתי, עשיתי, עשיתי" ?

אז בדיוק באותו הקצב וגם הלחן דומה, רק ברבים.

ראינו פילים בצ'אנג מאי??

מה זה ראינו?! עשינו חצי יום בחוות פילים אי שם בג'ונגלים של צפון תאילנד.

לא האמנתי איך תוך כמה דקות התחברו הילדים עם החיות הגדולות הללו.

למדנו מס' פקודות בסיסיות והופ, כל פילי היער שמעו את הפקודות בקולי קולות.

פגשנו את "כמון" השובבה, את ג'קי צ'אן הפילון הקטן ועוד מספר פילים בגדלים שונים.

עומר השתלב תוך שניה וחצי בצוות המטפלים - לקח צינור מים והשקה כל פיל שביקש (וגם כאלה שלא).

האכלנו את הפילים כמליון וחצי בננות, ממש בלי סוף. והם? אכלו, לעסו וביקשו עוד.

יצאנו לטיול קצר (ודי מיותר), הגענו לשלולית בוץ שהתאימה אולי רק לפילון הקטן (אמא פילה ושאר הפילים הגדולים הבינו את המצב והלכו לחפש בוץ בעצמם)

עמית ועומר ניצחו על משימת מריחת הבוץ על ג'קי צ'אן הפילון והוא בהכרת תודה מילא את החדק בבוץ והשפריץ על עמית מלוא החופן הישר בפניה (לא נעים אבל לא נורא)

אחרי הבוץ הגענו לשלב המקלחת. פה נרטבנו, השפרצנו, צחקנו ונהנו יחד עם הפילון הקטן (בגודל של מקרר ושוקל כמעט כפול).

הכל היה נחמד עד שאמא פילה נכנסה לבריכה. פה הרגשנו איך המימדים של כולנו משתנים (זאת חתיכת חיה ענקית).

פתאום הבנתי שבדריכה קטנה על הרגל או דחיפה קלה לקיר והלך ילד... מזל שיש ביטוח :-).

לאחר המקלחת, הגיע הזמן שלנו להתקלח וגם לאכול דברים שבני אדם אוכלים.

היה יום מוצלח מהנה וטעים.

גלשתם באומגות בצ'אנג מאי??

מה זה גלשתם?! עשינו אומגות בהרים.

קמנו מוקדם בבוקר ויצאנו עם מונית לכיוון ההרים.

כנהג ותיק לא ציפיתי לדרך המפחידה שהובילה למחנה האומגות. תהום פעורה מימין ולפעמים גם משמאל, דרך משובשת מלאה בבורות ולרוב גם דו-סטרית (וגם נוהגים הפוך, אז בכלל).

עצמתי את עיניי מהפחד כמה פעמים בזמן הנסיעה ואני בטוח שגם הנהג עשה כך...

הגענו ראשונים ופתחנו את האומגות. עלינו גבוה, ריחפנו בין שמיים לארץ, טסנו בין העצים בגבהים מוגזמים, ירדנו בסנפלינג וטיפסנו על הרים.

חוויה מלאת אדרנלין ופה התחלתי לשאול את עצמי מס' שאלות:

1. למה הסכמנו כהורים שהילדים שלנו יעופפו בין צמרות העצים? ואם כבר הסכמנו, אז למה אני צריך לעוף אחריהם?

2. צניחה בצבא לא מעניקה פטור. בדקתי, לא עבד.

3. אם תפקידי בכוח מסתכם בצילום כל משימת התאבדות, אז אפשר לצלם יופי גם מהקרקע.

4. אם המדריך מציע סופרמן/ספיידרמן או כל גיבור על אחר, זה הזמן להתנגד בכל תוקף. אני פיספסתי את הנקודה הזאת (והילדים נהנו).

לסיכום האומגות - יתרונות וחסרונות:

נסיעה מוקדמת חוסכת פקקי תנועה אך מנגד גם הנהג לא ממש התעורר.

יציאה כקבוצה ראשונה ליער מאפשרת חווית אומגות בלי עיכובים אך מנגד אף אחד לא בדק היום את האומגות לפניך.

בירידת סנפלינג עדיף לרדת ראשון, כך אתה בטוח שאם אתה הצלחת במשקל שלך אז כל הילדים יכולים לרדת בשקט (גם כולם יחד). מנגד, אם לא הגעת לקרקע בשלום אתה בבעיה.

אחרי כל האטרקציות המתויירות יותר וגם כאלה שפחות (פארק מים, מוזיאון החרקים שזוג חוקרים פריקים פתח בביתו, גני משחקים, גלריה תלת מימד מדהימה) החלטנו שהגיע הזמן למעט תרבות וטבע.

פה נכנסת לתמונה משפחה בלגית שהכרנו בגסטהאוס. משפחה שיצאה לטיול סביב העולם עם כרטיס פתוח מיוחד שמאפשר להם לטוס לכל מקום בחמשת היבשות אבל רק מזרחה.

ההורים מדברים אנגלית אך הילדים רק צרפתית. לשמחתנו הילדים גילו שזאת לא בעיה ובעזרת מס' מילים בינלאומיות וסימני ידיים אפשר להבין הכל.

יצאנו איתם לטיול שהחל במקדש יפה בקצה ההר, המקדש מכיל מס' גדול של פסלי זהב של בודהה (לדברי אור, שיוותרו על פסל אחד וכל עניי צ'אנג מאי מסודרים).

במקדש ישנה נקודת תצפית מרהיבה על כל העמק שבו שוכנת העיר צ'אנג מאי.

לאחר מכן ירדנו לשכשך במפלי מים שנמצאים למרגלות ההר.

נהג המונית התלונן שלאוטו קשה מאד לעלות את העליה שיש בכניסה למפל, ולאחר דין ודברים (ועוד 200 באהט) האוטו קיבל כוח...

הטבע בהתגלמותו, מים קרירים, ירוק עד, פרחים לרוב ופרפרים מסוגים שונים בלי סוף.

הילדים במים, הנשים יושבות להן בסבבה ואני תקוע עם המצלמה במרדף אחרי הפרפר הבא. היה שווה.

קינחנו את השהות שלנו בצ'אנג מאי בסיור בשוק הלילה הגדול של יום ראשון.

הסתובבנו, אכלנו, הסתכלנו והחלטנו לציין כל עיר משמעותית בצמיד וכך קנינו צמיד עם פילון קטן שמציין את צ'אנג מאי (התמונה בראש הפוסט).

זהו סיימנו עם צ'אנג מאי.

היה לנו טוב וככל הנראה נגיע לכאן שוב, אבל בלי ספק אנו מרגישים ש "עשינו" את צ'אנג מאי.

לאן פנינו מועדות?

אז כמו בסדרות הטלוויזיה: "הצצה לפרק הבא"

אנחנו נוסעים לבית היתומים House of Merci

רק אספר איך הילדים תיארו את המקום בעיני רוחם: בית נטוש על גבעה באמצע שום מקום. בכניסה שער ברזל גדול ומפחיד שעליו רשום "ברוכים הבאים לבית היתומים".

האמת היא, שאנחנו נמצאים באמצע שום מקום.