שתי טיסות והשווקים שביניהן

הטיסה מישראל לבנגקוק ארוכה, כמה ארוכה? 12 שעות שהרגישו כמו 20. פשוט לא נגמרו. 

אבל היו גם כמה חוויות תוך כדי המעבר (קונקשיין) ברוסיה, למשל: כשנחתנו אמא הייתה בלחץ שאנחנו נאחר והריצה אותנו את כל שדה התעופה (אחרי שלוש שנים עם פטור מספורט זאת היתה ריצה בהחלט קשה) לבסוף הגענו לשער של הטיסה וגילינו שבעצם יש עוד יותר מחצי שעה לפתיחת השערים.

אז לא ויתרנו ואבא, אור ואני הלכנו לחפש אוכל בשדה התעופה הענקי ו"איכשהו" הגענו לבורגר קינג (לא ממש מפתיע). קנינו, רצנו חזרה ואכלנו על הרצפה ליד השער כמו קינגים. 

הטיסה מרוסיה לתאילנד ארוכה ובלתי נסבלת. בהתחלה התלהבנו כי היו מסכים ואקס בוקס בכיסאות אבל אחרי שעה - שעתיים כבר נמאס לשבת ונראה שהטיסה הזאת לא תגמר. 

לבסוף גם לטייס נמאס ונחתנו בבנגקוק. 

השהייה בבנגקוק הייתה מעין הסתגלות אחרי כל הטירוף שעברנו בימים שלפני הטיסה והכנה למעבר לצ'אנג מאי. 

אספו אותנו מהשדה (לקח זמן עד שהנהג הופיע...), הגענו למלון, התארגנו וישר המשכנו לשוק הלילה. 

בעצם חשבנו שאנחנו הולכים לשוק לילה, הלכנו ברחובות והאמת נאבדנו בבנגקוק.

כשכבר היינו מיואשים מהחיים, עייפים מהיום הארוך ובלי לדעת היכן אנחנו, ישבנו במקום מוכר, סטארבקס. 

כשסיימנו והתאפסנו על מיקומנו, יצאנו מהמסעדה והופתענו לראות שמחכה לנו מונית בחוץ (מסתבר שהזמנתי אותה בטעות - כך למדנו להפעיל את ה GRAB).

אמא החליטה שאם כבר יש מונית אז כדאי לנסוע לשוק לילה מעניין. נסענו וזה התברר כחוויה מדהימה.

השווקים פה ממש יפים, ענקיים עם מגוון מטורף של ריחות, טעמים ועוד הרבה דברים מעניינים, לכן כל יום בבנגקוק הלכנו לשוק אחר ולא רצינו לוותר על זה. 

האמת שהשווקים זה הדבר היחיד שאני זוכרת מבנגקוק. זה הדבר היחיד שעשיתי, כי רוב הזמן הייתי עסוקה בלהיות חולה...

התמזל מזלנו ובערב לפני הטיסה לצ'אנג מאי התאילנדים חגגו את חג "לוי קרטונג" שבו משיטים סירות מעלי בננה ופרחים כמנחה לאלי הים והנהר. 

בעלת המלון כיוונה אותנו למקום שבו המקומיים חוגגים את החג, היה ממש יפה לראות את כולם בכל הגילאים משיטים סירות עם נרות באגם ויוצרים מחזה מרהיב. 

בדרך לטיסה לצ'אנג מאי, אור הודיע בחגיגיות שאין אוכל מערבי בצ'אנג מאי ולכן היינו חייבים לאכול בורגר קינג "בפעם האחרונה".

כיאה למשפחת שטרית היינו שוב בלחץ של זמן, רצנו - קנינו בורגר קינג - הגענו הישר לעליה למטוס (אחרי שקראו לטיסה שלנו כבר פעמיים אם לא יותר). 

אבל אז התברר שאי אפשר לעלות אוכל למטוס אז עברנו את הבידוק והתישבנו לאכול בכניסה לשרוול המוביל למטוס. העיקר אכלנו אוכל מערבי כי "אין" בצ'אנג מאי.  

אתם חושבים שבאמת לא היה אוכל מערבי בצ'אנג מאי??

ברור שהיה - אור והשטויות שלו...