וייטנאם – יומן מסע

הו צ׳י מין:

לאחר טיסה של שעתיים מתאילנד הגענו להו צ׳י מין, העיר הגדולה ביותר בוייטנאם. הו צ׳י מין הייתה ידועה במשך המון שנים בתור סייגון. במהלך מלחמת וייטנאם סייגון הייתה הבירה של דרום וייטנאם והייתה נתונה להתקפות רבות של הוויטקונג וצבא צפון-וייטנאם. ב 30 באפריל 1975 צבא צפון-וייטנאם כבש את סייגון. לאחר איחוד וייטנאם שונה שמה של העיר להו צ׳י מין, על שם מנהיג צפון-וייטנאם. הו צ׳י מין היא עיר ענקית מערבית מאוד. אחרי הלילה הראשון בעיר, יצאנו להסתובב ולראות את המקום החדש שאליו הגענו. בערך דקה אחרי שיצאנו הבנו כמה משוגעים הנהגים בהו צ׳י מין, לעצור באדום זאת רק המלצה בסייגון וכך גם הנהגים חושבים על מעברי חצייה, נהיגה על מדרכות וכדומה. אחרי שהלכנו בערך מאה מטר ראינו גן משחקים וכמובן שעומר ועמית רצו לשחק בו. לאחר מנוחה קלה בגן המשחקים המשכנו להסתובב והגענו לקניון מפואר, אך בקניון היו רק חנויות בגדים אז המשכנו. המטרה האמיתית שלי בהו צ'י מין הייתה לקנות טלפון חדש בגלל שהקודם נהרס לי בתאילנד. אז אחרי הקניון הלכנו לראות חנות טלפונים ששמענו שהיא אמינה, אבל בחנות היו רק אייפונים (לא בתקציב שלי) אז המשכנו לחנות הבאה... בסוף היום אכלנו בפיצה האט והיה מאוד נחמד. בבוקר שלמחרת נסענו עם תיקים קטנים (את הגדולים השארנו בהו צ׳י מין) לדלתת המקונג. שם עשינו סיור עם מדריך מאוד נחמד ששמו יאנג, היה איתו ממש כיף ולמדנו המון על התרבות והמסורת הוייטנאמית. אחרי הסיור נסענו באוטובוס סליפר (אוטובוס עם מיטות) והיה שם ממש נוח וישנתי כל הנסיעה. כשחזרנו להו צ׳י מין ידעתי שנשארו לנו רק 3 ימים בעיר והייתי מאוד נחוש לקנות טלפון ואחרי יומיים של בדיקת מחירים והתלבטויות קניתי טלפון חדש!! בזמן שקניתי את הטלפון אמא החליטה שגם היא רוצה טלפון חדש כי שלה התחיל לקרטע ובסופו של יום שנינו קנינו טלפונים והיינו מאושרים. מוי נה: אחרי שבוע בהו צ׳י מין התחלנו לעלות לצפון וייטנאם והראשונה במסע הייתה מוי נה, אז החלטנו לנסוע עוד פעם בסליפר (מי שהמציא את זה גאון!). אחרי נסיעה של 4 שעות הגענו למוי נה. מוי נה היא עיירת חוף וכמעט הכל שם סובב סביב הים, בין אם אלה המסעדות שמתמחות בדגים ופירות ים עד לקורסי גלישה וריזורטים על החוף. במוי נה היינו 3 ימים ובעיקר היינו בים וראינו את המקום. בערב האחרון במוי נה אמא הביאה אותנו למסעדת בשרים שמתמחה בשווארמה היה ממש טעים אבל בעיקר הגביר את הגעגוע לישראל ולאוכל ישראלי. נה טרנג: אחרי עוד נסיעה ארוכה (6 שעות) בסליפר (אני ממש אוהב את הדבר הזה) הגענו לנה טרנג ושם ישנו בדירה מפוארת עם מטבח. כמובן שישר הזמנתי מאמא פנה פיצה. בגלל המטבח בקושי אכלנו בחוץ ואכלנו רק אוכל בדירה שאמא או אבא הכינו כמו מלוואחים, פנה פיצה ושניצלים. בנה טרנג אין כל כך מה לעשות אבל יש שם פארק מים מטורף שנמצא באי ויש בתוכו גם לונה פארק, גן חיות ואקווה כיף. אל הפארק מגיעים באמצעות רכבל והיה שם פשוט כיף. לא היו כל כך הרבה תורים ומאוד נהניתי. בנה טרנג היינו שבוע וכבר התחלנו להרגיש את הגעגוע לארץ.

הוי אן: עכשיו כבר רגילים לנסיעות ארוכות, אתגרנו את עצמנו בנסיעה של 12 שעות בסליפר. כמובן שגם הפעם ישנתי טוב מאוד והיה אחלה. הגענו להוי אן בשבע בבוקר עייפים ורעבים ונסענו במונית ל – guest house חדש. כבר בערב הראשון שלנו בהוי אן הלכנו לארוחת שישי עם המשפחות הישראליות שבהוי אן, היה נחמד מאוד וחזרנו עייפים והלכנו לישון. למחרת, נסענו באופניים לעיר העתיקה של הוי אן. היה כיף והרגשנו קצת את המקומיים. אחרי יומיים, עברנו לגסט האוס שבו הייתה ארוחת שישי. בגסט האוס הזה איפשרו לנו להשתמש במטבח וגם כאן הזמנתי פנה פיצה מאמא. אחרי עוד שבוע של מנוחה בהוי אן נסענו לדה נאנג, העיר הגדולה ליד הוי אן. ראינו שם את הסרט "פלא" שאני בחרתי והיה סרט טוב ונהנינו. כבר בחזרה התחלתי לקטר שבא לי שוקו יטבתה או שוקו תנובה ושהשוקו כאן לא טעים.